top of page

הקשר בין הסרטן לזרימת רגשות וחסימת רגשות. אבנר שילה.



מאת: אבנר שילה


הגעתי למחקר הרגשות כאשר התמודדתי עם חזרה רביעית של הסרטן בגופי. ככל שאני לומד ומתבונן בתהליך ההבראה שלי, אני מגלה שעבודה עם רגשות היא חלק חשוב וחיוני ממנו. אני מאמין שהדברים אותם אתאר בפרק הזה עשויים לסייע לא רק לחולי סרטן, אלא לכל אדם הנמצא במצב של מחלה גופנית או מצוקה נפשית.

נחזור לסרטן. בספר "לשוב להיות בריא" של סימונטון, שקראתי אז, קראתי לראשונה על "קשר בין סרטן ובין רגשות". שם מצאתי עדויות של חוקרים (רופאים ופסיכולוגים), שמצאו קשר כזה. בעיקר דובר שם על אנשים שלא הפגינו אף פעם רגשות עזים, והיו מאופקים באופן כללי. מצאתי שם את הביטוי "שלווה מדומה הנובעת מייאוש" ואת הבחירה של חולה סרטן להיות "מסוגר בתוך קליפה". הפסיכולוג לורנס לה-שאן כותב שם על חוסר תקווה, על הפנמת רגשות של כעס ותסכול, ועל ייאוש עמוק. קריאה זו הביאה אותי לשנים של מחשבות ולמחקר על שורשי הקשר בין רגשות ובין הבראה מסרטן.

היכולת להכיר את הרגשות, לזהות אותם, לנשום איתם, לתת שם לכל רגש שמופיע, לאפשר להם להתחלף ולזרום הלאה, לזהות חסימת-רגשות ולשחרר אותה, ולהכיר בקשר בין הרגשות לבין הגוף - כל אלו מהווים מפתח חשוב להבנת הקשר בין הגוף לנפש, וכתוצאה מכך להתפתחות היכולת להבריא.

אני מתנגד לנטיה ליצור הפרדה בין "רגשות חיוביים" ובין "רגשות שליליים". בעיני, כל הרגשות נחוצים, שימושיים, ונושאים איתם אנרגיה של חיים, אנרגייה של תנועה. ולכן, כל הרגשות חיוניים.

מאפיין נוסף של הרגשות הוא הגופניות. הרגש (כל רגש) נמצא בגוף, ומורגש בגוף. תגובות גופניות כמו מתח שרירים או הרפייה והרחבה של איזור או איבר מסוים בגוף מעידות על קיומם של רגשות. מעבר לכך, הרגשות מתבטאים באופן עדין יותר, כרטט (וויברציה) בתאי הגוף.



פרק ראשון – על החיוניות ועל הגופניות של הרגשות


אני מאמין שכל הרגשות חיוניים, בכל המובנים. הרגשות שלנו נושאים בתוכם אנרגית חיים (צ'י- חיוניות). יש לרגשות מקום חשוב בחיינו. אינני מקבל את ההפרדה בין רגשות חיוביים לבין רגשות שליליים. דוגמאות להפרדה ולקיטלוג מזיק: רגש הפחד נחשב ע"י אנשים רבים כשלילי ומזיק, אך יש לו תפקיד חיוני, הוא מגן עלינו מפני סכנות, ומרחיק אותנו ממה שיכול להזיק לנו. ועם זאת, הפחד יכול לגרום גם נזק, ואפילו נזק-רב, בתנאים מסויימים, ולכן חשוב לחיות עם הפחד באופן מודע ומכוון, כך שיביא תועלת.


דוגמא נוספת: כעס הוא רגש מושמץ; לעיתים קרובות הוא מוצג כשלילי וחסר טעם. אני מאמין שגם לכעס יש תפקיד חשוב בחיינו: כעס מזהה את התוקפנות המופנית כלפינו, מגן עלינו מפני עלבונות, מפני אנשים שעלולים לפגוע בנו, מפני מי שמזלזל בנו. פעמים רבות הכעס הוא "מנטרל הרעלים והעלבונות" היעיל ביותר.

גם הקנאה התחרותית (( envy יכולה להיות חיונית ובריאה: היא מדרבנת אותנו להתפתח, להתקדם ולהשתפר. לכן לא כדאי לוותר על רגשות אלו.

כמובן שרגשות אלו וגם אחרים יכולים לגרום גם סבל, לעצמנו ולזולתנו. כיצד להימנע מנזקים אלו - זוהי שאלה כבדת משקל, שראוי לתת עליה את הדעת.


התפקידים המעשיים אינם נחלתם הבלעדית של הרגשות המושמצים האלו. גם לרגשות נעימים ויפים כמו אהבה, אמון והנאה יש תפקיד חשוב בחיינו: בין השאר, הם מסמנים לנו מה טוב בשבילנו, הם גורמים לנו להימשך לאנשים ולדברים שיכולים להועיל לנו. כדאי לשים לב שגם רגשות אלו, המקוטלגים בדרך כלל כ"חיוביים", יכולים במקרים מסוימים להביא נזק ולגרום סבל. כדוגמא לאהבה מזיקה, אפשר לקחת אישה האוהבת את בעלה האלים ללא תנאי, ולכן נשארת איתו וממשיכה לספוג מכות. דוגמא נוספת, הפעם לאמון מזיק, היא אדם הנותן אמון בשותפו העסקי, למרות שהשותף מרמה אותו וגונב ממנו בכל הזדמנות.


רגש חשוב נוסף המוגדר בדרך-כלל כשלילי, הוא רגש האשמה. שנים רבות התקשתי להבין את התועלת שבו. אמנם נכון שרגש האשמה גורם לסבל רב, אך בכל זאת לא הייתי ממליץ לוותר עליו כליל. לפי הבנתי היום, רגש האשמה עוזר לנו להיות מוסריים יותר, בכך שהוא גורם לנו נקיפות מצפון על מעשים לא מוסריים שעשינו. סליחה והשלמה מאפשרות לנו לסלוח לעצמנו ולאחרים, לתקן את מעשינו ולהמשיך הלאה.


מעבר לתפקידים המעשיים, יש לרגשות ערך נוסף בחיינו. עדות לכך אפשר למצוא במשיכה שאנו חשים לחוויות רגשיות עזות. אנשים מזמנים לעצמם חוויות רגשיות בעלות עוצמה. אנחנו אוהבים לשמוע שירים עצובים, ונמשכים לשמוע אותם גם בתקופות שלא קורה משהו מעציב בחיינו. כאשר חיינו רגועים ונטולי סיבות קונקרטיות לפחד, אנו הולכים לצפות בסרטי אימה. אם אין לנו את מי לשנוא במציאות חיינו, אנו שונאים רשעים בסיפורים דמיוניים, או קוראים עיתונים ומעוררים את עצמינו לכעס. מכאן אני מסיק שעצם הרגשת מגוון רחב של רגשות, תורמת ומועילה לנו, ולכן אנו נמשכים לחוש אותם גם כשאין לכך מניע מציאותי.

ואולי אפשר אפילו להבין זאת בהשאלה מצריכת ויטמינים ומינרליים. לפעמים אנחנו נמשכים למזונות עשירים בחומר מסויים, כיוון שאינטואיטיבית אנחנו מרגישים חסר בחומר הזה.


אני מאמין שאנשים שקשורים יותר לרגשותיהם, מביעים אותם ביתר חופשיות, ומדברים עליהם בגלוי, הם אנשים בריאים יותר, לוקים פחות במחלות, ומבריאים מהן ביתר קלות. מכאן נובעת ההבנה שלי, שכל הרגשות הם חיוניים ובריאים ביסודם.


גישות המפרידות בין רגשות חיוביים ושליליים מקטלגות בדרך כלל את הרגשות השליליים כמזיקים לבריאות. לפי תפיסתי, הנזק לבריאות לא נגרם מן הרגש עצמו אלא מהיחס שלנו אל הרגש, ומתגובותינו הגופניות כאשר הוא מופיע. פעמים רבות קשה לקבוע אם רגש מסוים הוא חיובי או שלילי בגלל המורכבות שלו.


הרגשות נמצאים בגוף. הם אינם משהו ששייך ל'נפש' מופשטת כלשהי, המתקיימת בנפרד או במנותק מן הגוף. הרגשות אינם שייכים רק לראש, לשכל, למוח ולמחשבות. הרגשות קשורים למוח דרך אזורים קדומים וראשוניים שבו (המצויים גם אצל בעלי-חיים), כמו למשל המערכת הלימבית (LIMBUS). זוהי מערכת שונה מקליפת המוח (הקורטקסט - (cortexהאחראי על החשיבה הראציונלית.

הרגשות קיימים ומתרחשים בגוף בכמה מישורים: במישור הגלוי והחיצוני ביותר הם מתבטאים בתנועות ובקולות, בבכי, בצחוק, בצעקות, ברעידות ובצמרמורת. ברובד פחות גלוי הרגשות קיימים במתח השרירים, בקצב ובאופי הנשימה, בזרימת הדם. ברובד עמוק יותר הרגשות הם זרימת ההורמונים וחומרים כימיים נוספים בתוך הגוף ובין המוח לגוף. ככל שאנו מתמידים בהתבוננות בגוף, נגלה עדויות נוספות לקיומם של הרגשות. אני מאמין שרגשות מתרחשים בגופנו ברמה הראשונית והעמוקה ביותר - ברמת התאים. כשאני שמח, התאים בגופי שמחים. כשאני עצוב, התאים בגופי עצובים, וכן הלאה. אני מאמין שאחד הביטויים של הרגש ברמה התאית הוא רטט - ויברציה מסוימת, שהתאים נעים בה, בדומה לרטט של מיתר או פעמון המשמיע צליל. הרטט הזה שייך לחכמת הגוף. איננו מפעילים אותו במודע, ולרוב איננו מודעים לקיומו בכלל. אולי בשל כך ישנו קשר ברור ומובהק בין מוסיקה,מנגינות ושירים ובין רגשות. האזנה למוסיקה מסויימת, או לשירים מסויימים, מעלה בנו רגשות עזים של עצב, אהבה, געגוע, שמחה, ועוד.

אולי בשל כך, ישנו קשר ברור וחזק, בכל התרבויות האנושיות בין מוזיקה, מנגינות ושירים, ובין רגשות. האזנה למוזיקה, או לשירים מסויימים, מעירה בנו רגשות, כמו: עצב, אהבה, געגוע, שמחה, שלווה, ועוד

על עיקרון זה למדתי רבות מספרו של רפי רוזן "החוש השביעי והמציאות שמעבר- ביו-אנרגיה בחיי היום יום" (הוצאת תמוז, 1989)

רפי רוזן היה חוקר שלימד את עצמו,שהלך בעקבות וילהלם רייך, פסיכולוג אוסטרי, שפיתח תורה ייחודית בעניין אנרגית החיים (ביו-אנרגיה, אורגון, ביואורגונומי), הרגשות האנושיים, המיניות האנושית, והבריאות . חלק מההבנות המובאות במאמר זה, מקורן בדברים